רש"י על פסחים מ״א

1 אחרוסת קאמר - מי אית לך דרבנן נמי אחרוסת פליגי:

2 לא סבירא לי - אלא בחרוסת נמי שרו והלכה כמותן:

3 כוותיה דרב כהנא מסתברא - דאמר רבנן אחרוסת לא פליגי וכי אמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר:

4 אין הלכה כרבי יוסי - דאמר לעיל חומץ צומתן:

5 מאי לאו - מדלא צמית חטין שהתחילו לינפח כבר אלמא כשאר משקין הוא אחמועי נמי מחמע את הניתן מתחילה לתוכו כדרב כהנא אלמא שמואל כרב כהנא סבירא ליה וכי קאמר שמואל הלכה כחכמים אחרדל קאמר ולא אחרוסת:

6 לא מיצמת צמית - את שהתחיל להחמיץ ולא מחמע נמי את הניתן לתוכו דלא הוי כמים:

7 במים - ובשל מבושל במים:

8 שמפיגין טעמן - שנותנין בו טעם שלהן:

9 ובשל מבושל - רבויא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל:

10 צלי קדר - שמבשלין אותו בקדירה בלא מים ובלא שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מק"ו הכא שרי לרבי דיליף מרבויא האי נמי בשל מבושל הוא:

11 חייב - מלקות על אכילתו:

12 ר' יוסי היא - דאמר בישול לאחר אפיה בישול הוא:

13 יוצאין - ידי חובת מצה ברקיק השרוי בתבשיל לאחר אפייתו ואף על פי שמתמסמס לחם הוא כל זמן שהוא קיים שלא נימוח לגמרי וכן במבושל:

14 אבל לא במבושל - דלאו לחם קרינא ביה ואע"פ שכבר נאפה בתנור הואיל וחזר ובישלו ביטלו מתורת לחם:

15 שאני הכא דרבייה קרא - ובשל מבושל דהוי ליה למכתב ומבושל וגזירת הכתוב הוא בפסח:

16 יכול צלאו כל צרכו - ואח"כ בשלו יהא חייב והאי תנא הוא דאמר לעיל צלאו ואח"כ בישלו חייב לישנא אחרינא יכול צלאו כל צרכו דשויא חרוכא כדמפרש יהא חייב דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש ושרוף וזה עיקר וראשון אינו כלום דההוא תנא כיון דרבי קרא צלאו ואחר כך בישלו מה לי שויה חרוכא מה לי לא שויה:

17 חרוכא - שרוף:

18 חי - לגמרי שלא נצלה כלל:

19 נא - צלי ואינו צלי:

20 יכול יהא מותר - לאכול ממנו חי לכתחלה דאפילו איסורא נמי ליכא תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא כי אם צלי אש ולא זה שאינו צלי והויא לאו שבכללות והאי תנא סבר אין לוקין על לאו שבכללות:

21 כדאמרי פרסאי אברנים - אותה צליה שבלשון פרסי קרויה אברנים בלשון הקודש קרי נא:

22 חמי טבריא - מעינות רותחין:

23 פסח שבישל בחמי טבריא חייב - על אכילתו וקא סלקא דעתך משום דלא תאכל מבושל:

24 דלאו תולדות אש היא - הלכך לאו בישול הוא דליהוי חייב משום אב מלאכה:

25 משום צלי אש - לאו דלא תאכל כי אם צלי אש איכא ולא לאו דבישול וסבר לוקין על לאו שבכללות:

26 בהדיא - דחייב רב חסדא משום צלי אש ולאו משום בישול:

27 לוקה שתים - משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכלו קאי:

28 מבושל לוקה שתים - משום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש:

29 לאו שבכללות הוא - דכולל בו כל מיני בשולים שאינן צליה לאסור:

30 איכא דאמרי תרתי הוא דלא לקי - כיון שהוא לוקה משום נא משום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש:

31 אבל חדא מיהא לקי - כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא מלקות של נא לוקה משום כי אם צלי אש:

32 ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי - משום כי אם צלי אש דלא מיוחד לאויה דידיה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה:

33 אכל זג לוקה שתים - נזיר שאכלו משום זג לא יאכל ומשום מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים וגו דלא יאכל קאי נמי אמכל אשר יעשה:

34 לאו שבכללות - אין לוקין על מכל אשר יעשה דלאו שבכללות הוא שכולל חרצנים וזגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין:

35 תרתי לא לקי - היכא דאכל זג או חרצן ולקי עלייהו לא לקי תו משום מכל אשר יעשה ומודה אביי דאם אכל זג וחרצן לוקה שתים דכיון דמפורש כל אחד לעצמו קאי נמי אלאו דלא יאכל והוי כמאן דכתב לאו אכל חד וחד והכי מוכח במסכת נזיר דלא פליג אביי אלא אמלקות דמכל אשר יעשה:

36 חדא מיהא לקי - אם אכל עלין ולולבין דאין כאן מלקות דזג וחרצן לקי משום לאו דמכל אשר יעשה:

37 אכל כזית נא מבעוד יום פטור - טעמא מפרש לקמיה מקראי:

38 לא פסל את עצמו מבני חבורה - דאמרי' לקמן פסחים דף פו. אין הפסח נאכל לא בשתי חבורות כאחד ואין האוכל אוכל בשני מקומות ונפקא לן מבבית אחד יאכל ומתרגמינן בחבורא חדא יתאכל ואכילה דמבעוד יום לאו אכילה היא ומותר לאכול משתחשך עם בני חבורה שנמנה עמהן:

39 כזית צלי משחשיכה - מפסח שנמנה עליו:

40 פסל עצמו מבני חבורה - כדפרישית שאין האוכל מותר לאכול הימנו בשני מקומות:

41 בשעה שאינו בקום אכול צלי - דאין לו היתר אכילת צלי אינו דין שישנו בלאו דלא תאכל נא:

42 או לא - או לא נאמר כן אלא בענין אחר בשעה שישנו בקום אכול צלי דהיינו בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה אינו בבל תאכל נא:

43 ואל תתמה שהרי הותר מכללו אצל צלי - דהא אפילו צלי היה אסור לאכול ביום כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא ביום וכשחשכה הותר מכלל איסור עשה דצלי ונימא נמי נהי דלא הותר לכתחלה אצל נא מיהו לא לחייב עליה אם אכלו:

44 שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש - דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות וגו':

45 אקרא אני בשל - דייך הוה ליה בקריאת בשל:

46 אין לי - שיתחייב על אכילת בשר אלא אם כן בישלו משחשיכה שהוא עיקר זמנו:

47 בישלו מבעוד יום - ואכלו משתחשך מנין:

48 והא אפקיה - רבי גופיה דרשיה לעיל לשאר משקין ולצלי קדר:

49 בשל מבושל - מדשני בדבוריה דריש ביה דרשה אחריתי נמי:

50 כזית צלי מבעוד יום חייב - מפרש ליה לקמיה:

51 קתני - חיובא דצלי דמבעוד יום דומיא דחיובא דנא משחשיכה: